צורות  מוסיקליות  בחרוזים 

נכתבו כחלק מהצגה מוסיקלית לילדים  בגיל 7  –  15 , שנקראה  "מה תרמוז המוזה"  ,

והיא מספרת על ילד שחפץ להיות מלחין , והמוזה נותנת לו השראה וגם עוזרת לו להכיר את  הצורות בעולם המוסיקה .  

ההצגה  בשלמותה  מופיעה  תחת  הכותרת :  "הצגות  מוסיקליות  לילדים" . 

המלים  המודגשות  ברוב  המקרים  מציינות  מונח  תיאורטי  שראוי להסבירו בעת לימוד ההצגה . 

 הצורות :  1. צורת  השיר  ,  2. רונדו ,  3. נושא  עם  וריאציות  ,  4. פוגה  ,  5.  צורת  הסונטה  . 

 

1.  צורת  השיר    

מציגים שלושה ילדים :  ילדה ,  ילד ,  ילדה .  א' ,  ב' ,  א' (ג') . 

 ב'          –   לצורת  השיר  דרוש  רעיון   פשוט ,  בהיר ,   וברור  בצביון .

א'  –    נפתח  במשפט ,  או  זוג  או  שלושה ,  עד  יבוא  דומיננט  ויפסוק  אתנחתא .

          אז  נחזור  ללא  חת  ונתחיל  מרישא .   ועתה ,  לאחר  שה "א"   מוכר

ב'  –    נוכל  את  ה "ב' "  להתחיל  לאלתר . אם בוואריאציה  ואם  בניגוד , 

         תהיה  זו  מוטציה  כל  אוזן  תצוד.

         יופיע  שינוי  במוטיב ,  בסולם ,  ואולי  בליווי ,  ואולי  בכולם . 

         ואלה  ירחיקו  בדרך  מסע ,  ירחיבו ,  יעמיקו  לפרוש  המצע , 

         ואז  כמו   לפתע  . . . .

א' (ג') –    ה א'  יוחזר .  ונסיימה  בקטע  חביב  ומוכר .

          אך  כאן  הוא  יגיע  לא  לדומיננט ,  אלא  לטוניקה ,  המאשרת

          כי  הסוף  יהי  כך  ולא  אחרת . 

ב'   –    ואז  נחזור  על  כל  אלה  שוב ,  כדי  שנזכור  את  מעשה  השילוב .

 א' (ג') – וכך  נהנה  מיפי  המבנה  שברוב  פשטותו   את  לבנו  קונה .

א'  –    ואם  יש  בידכם  עוד  טיפה  סבלנות ,   נוסיף  ברשותכם  לזו  השלמות –

        טריו  קטן  שובב  וקליל ,  ןיהי  בו  משום  החידוש  שבצליל .

ב'  –    ברם ,  הצורה  הפשוטה ,  הסגורה ,    גם  כאן  שמורה  בחומרה  יתרה

א' (ג') –  ועכשיו . . .   "ניחושון" . . .  כמובן ,  נחזור

        אל  הקטע  הראשון ,   בו  דברינו  נגמור .

    ( נגינת   מנואט  וטריו  של   מוצארט  ) .

.

2.  רונדו   

מציגים אותו ארבעה ילדים :  א' ,  ב' ,  ג' ,  ד' ,

בסדר :  א' , ב' , א' , ג' , א' , ד' , א' ,  סיום .  (רונדו בארוקי) .

רונדו

            –   בצורת  הרונדו  פרוש  מצע  רחב .  ויש  לכן  מקום  בו ,  לגיוון  כה  רב .

   א  –  בקטע  הפותח  שופעת  מנגינה ,   בזרם  קל  קולח ,  כמחרוזת  עדינה .

           רווי  שמחה  ואור ,  קלילות  ומשובה ,  חכמת  חיים ,  הומור ,  דקות  של  מחשבה.

  ב  –  הקטע  השני  דוהר ,  חולף  ביעף ,  קליל  וחינני ,  כמו  יפרוש  כנף .

          סולמו  יכלול  דיאז  אחד  יותר ,  אך  יענה  גם  כל  סולם  קרוב  אחר .

          נמצא  כאן  סולמות ,  ארפג'ים  וקפיצות ,

          ושאר  מיני  חוכמות  כמו  סינקופות  מקפצות .

         והדינמיקה  תהום ,  המתח  יעלה ,  ואז  לפתע  ופתאום . . .

 א  –   ה א'  יתגלה .

        ושוב  הכל  יזרום  בנחת ,  בשמחה ,  ברון ,  והמנגינה  קולחת  בסולם  ראשון .

        זה  ה א'  על  פי  רוב  ,  כאן  יופיע  מקוצר ,

        כדי  שלא  נתחיל  לחשוב  שהוא  נמאס  עלינו  כבר .

ג   –  עתה  מופיע  בשורה  קטע  ג'  הנישא , שהוא  מוקד  היצירה ,  הוא  השיא  והמושא.

        בנוי  בדרך  כלל  לפי  צורת  השיר :  ה א'  במינור  יקדר ,  ל ב'  מז'ור  בהיר .

        את  דמיוננו  בצליליו  ישא  למרחקים ,  עד  כי  נחוש , ולא  לשווא , כי  אנו  ניתקים

       ונישאים  הרחק  הרחק  ,  ומגיעים  לאן ? . . .    זה  הגורל  לנו  שוחק . . .

א  –  ל א'  כמובן !  ושוב  אותו  זיק  של  הומור ,  ושוב  אותה  שנינות .

       ואולי  הפעם  למזמור  יש  ספח  של  קישוט .   ועתה  מה  לפנינו ?

ד  –   קטע  ד'  יקדמנו .  המצאות  מלוא  הכף ,  הפתעות  יביא  אלינו .

      שוב  הכל  יהיה  מוזר ,  כה  שונה  רחוק  וזר .

     ונפתח  את  המסך  אל  נבכי  עולם  נסתר .

     אך  בטרם  נתעייף ,  הרהורים  כבדים  נחשוב . . .

א  –   חיש  ה א'  יצטרף ,    (כולם) :    והכל  יהיה  רק  טוב !

     ( נגינת  רונדו  מאת   מוצארט ) .

.

3. נושא  עם  וריאציות   

מציגה  נערה  אחת  שמחליפה  תלבושות   ("אותה  הגברת  בשינוי  האדרת") .

נושא   עם   וואריאציות

–   נושא  עם  וואריאציות  הוא  מבנה   "מופשט" ,

    בו  אוסף  של  גראציות  שכולן  אחת .

    זו  לפנים  נמצאה  בטנור ,  כקנטוס  פירמוס  בעידן  הרנסאנס  הנאור .

    סביבה  שוטטו  קולות  אחדים ,   סלסלו ,  התקשטו ,  רבדים ,  רבדים .

    מאוחר  יותר ,  בתקופת  הבארוק ,  מנגינת  בס  חוזר  הפכה  לחם  חוק .

    בארבעה  או  שמונה  צלילים  היה  די  לה ,

    וכך  אז  נבנו   שאקון   ופסקאליה .

    במאה  הי"ח ,   בתקופה  הקלאסית ,  מנגינת  הסופרן  הפכה  לראשית .

    וזו –   בצורה  דו – חלקית   היא  נבנית ,  כמתכונת  השיר :  א' א' ב' ב' .

    לפעמים  היסוד  והחומר  לשוני ,  היה  מהווה  רק  שלד  הרמוני .

    לעיתים  אך  פחת  הבלתי  משתנה  למוטיב , או  כיוון  בוואריאציות  מבנה .

    הוואריאציות  עצמן , האמרה  כך  אומרת ,  הן  אותה  הגברת  בשינוי  האדרת .

    יש  ותדהר  כסייח  קל  נמהר ,  יש  ותצעד  כנסיך  מכובד ,

    או  נכאים  תהגה  במינור  הנוגה ,   או  תעוף  במרופרף  כפרפר  שקוף  כנף . . .

    ואולם  ברשותכם ,  לא  אמשיך  בפישוט ,  כי  עוד  מעט  קט  אשאר  בלא  כסות. . .

    ואחרונה  חביבה  –   הקודה  הגואלת .   בפעמון  הסיום  היא  קוראה  ומצלצלת ,

    מסיימת  דבריה ,  חותמה   ונועלת .

    (נגינת   נושא  עם  וואריאציות  מאת  מוצארט ) .

.

4.  פוגה  

מציג  ילד אחד או ילדה אחת  (הן לפוגה יש רק נושא אחד בדרך כלל) .

   פוגה

–         הפוגה  היא  מבנה  מרשים  ומיוחד ,  שכל  כולו  נבנה  מסביב  נושא  אחד .

למרות  שמשתתפים  בבניינה  קולות  מספר ,  כולמו  שותפים  בהסכמה  שלא  תופר

ויחד  שואפים  לאותו  רעיון  נבחר .

וזה  הרעיון  תחילה  יוצג  לבד ,  כדי  לחרות  בזכרון  את  מבנהו  המיוחד .

אז  מופיע  קול  שני ,  חוטף  את  הנושא ,  ועל  כתפי  הצלילי  החמישי  אותו  נושא .

ובינתיים  הראשון  ממשיך  כמלווה ,  בין  חופשי  ובין  קבוע ,  ככל  אשר  יאבה .

בטוניקה  בא  קול  שלישי ,  כשהנושא  בפיו ,

אחר  בצליל  החמישי  לו  הרביעי  ישיב .

ובתום  התצוגה  קצת  ננוח  ובינתיים ,  נעשה  קצת  הפוגה ,  בשיח  נגינת  ביניים .

כאן  הנושא  מחליט  במועט  להסתפק ,  ותצוגה  חלקית  בין  הקולות  חולק .

הוא  סולמות  יעבור  או  יצטופף  בסטרטה ,

ילך  אלי  מקביל  מינור ,  ואל  סוב – דומיננטה ,

אחר  לסופר  טוניקה  ולדומיננט  כלה ,  ועל  בסיס  נקודת  עוגב  קרשנדו  יעלה

ויתנפץ  אקורד  מוקטן  עלי  משהית  –   פרמטה . . .

אזי  ב פיאנו  ראש  יורכן ,  ונתגלש  למטה .

וכאן  הקודה  תסיים .

אכן  אדיר  קולו  של  הנושא , אשר  מבנה  הקים ,  מקשה  אחת  כולו ,

וקולות  רבים  כל – כך  איחד  אל  מול  דגלו .

( נגינת  פוגה  של  באך)  .

.

5.  צורת  הסונטה  

מציגים    שלושה  שחקנים :  נושא  ראשון ,  נושא  שני  ,  והשלישי  שמציג את כל השאר :

המבוא ,  הגשר ,  הנושא  המסיים ,   והקודה .

צורת  הסונטה  

–         הסונטה  היא  דרמה  גדולה  אנושית ,  בה  ניצבת  פרובלמה  קשה  ממשית .

כיצד  לקשר  בין  שנים  נושאים ,  זה  לזה  מתנכר ,  ולהופכם  לרעים .

לשם  הקיצור ,  ומטעם  ברור  ,  רק  לחלק  ראשון  נייחד  הדיבור .

כפתיחה  חגיגית  הקדמה  אפשרית ,  כבדה  ואיטית ,  אם  גם  לא  הכרחית .

–         ומיד  בסופה  תתפרץ  כסופה  מנגינת  האלגרו  בכל  הוד  מעופה .

היא  בזאת  מציגה  את  הנושא  הראשון ,  ופותחה  התצוגה  בהדר  וגאון .

הנושא  בנוי  סביב  גרעין  חד  ברור ,  שנקרא  המוטיב בכל  עבר  שזור .

–         עם  מנגינה  של  גשר ,  סולם  חדש  נקבע ,  נטוס  על  כנפי  נשר  אל  הנושא  הבא .

–         הנושא  השני  כה  לוטף  חייכני ,  שירתי ,  חינני , מהורהר ,  חולמני .

          כה  חריף  הניגוד ,  הפער  כה  רב .

          כמו  עומדים  הם  לחוד – זה  במזרח , זה  במערב .

          אולם  זו  החידה  איך  אותם  לקשר ,  ניצבת  עומדה  כאתגר  ליוצר .

–        ובסוף  התצוגה ,  טרם  סוד  ייפתר ,  בא  קטע  של  קודה  נועל  וסוגר .

         וכדי  שנחדור  אל  עומקה  של  הבעייה ,  מיד  נחזור  על  כל  התצוגה .

–        עתה  נפתחים  קטעי  הפיתוח ,  בם  נושאים  נחתכים  כבאזמל  של  ניתוח .

–         שברי  משפטים  בני  מוטיב  מופרדים ,  אט  אט  מתלקטים ,  ויחדיו  מתלכדים ,

–         כמו  לא  ידעו  שובעה  ישברו  מוסכמות ,  יעברו  הם  שבעה  מדורי  סולמות .

–         במרוצה  מתנשפים ,  זה  בזה  מתנגפים ,  בדרכם  הם  גורפים , דוחפים ,  סוחפים ,

–         זה  את  זה  מנגחים ,  בחימה  מתווכחים ,  אך  לסוף  משלימים ובקולות  תואמים

           הם  עולים  ושרים ,   משמחה  נוהרים ,    צעדם  מאיטים   ולאן   מגיעים ?

–         לנושא  הראשון  החביב  המוכר , הפותח  באון  את  קבוצת  המחזר .

–         ושוב  אחריו  הגשר   יבוא .  ואולם  עכשיו  כה  שונה  תפקידו.

          במקום  להעלם  הוא  מוסיף  להתמם  בלצון  מתחכם , וממשיך  משחקו .

           אך  לשום  מקום  חדש  לא  יגיע ,        – הן  נושא  ב'  באותו  הסולם  כאן  מופיע .

           שכן  כאן  יבוא  הפתרון  הנכסף :   לשני  הנושאים  סולם  משותף .

           עכשיו  הם  נראים  שייכים , מתאימים , באחדות  ניגודים  זה  את  זה  משלימים .

–        וכדי  להנציח  את  האפיזודה ,  בקדנצה  מורחבת   תפרוץ  כאן  הקודה .

          וזו  ממהרת ,  ובתבנית  אקורדים  חוזרת   מסיימה  וגומרת  צורה  לתפארת

          פרי  רוחו  של  אדם .

כולם   –   אכן  פלא   מושלם !

(נגינת  פרק  סונטה  של  בטהובן  או  היידן  או  מוצארט) .

                            סמדר  כרמי  גיברמן

.