.

הפאוואן הוא מחול הטווס.

הוא נרקד בתקופת (ה) רנסאנס

רקדוהו רוזן ודוכס

בצעד עצור ומכונס .

הוא שימש לפתיחת ארועים

לטקסי הכתרות , נישואים ,

ולכן כאן היום , גם אנחנו רעים

בצעדיו את זמננו ננעים .

בו צעד קדימה וצעד אחורה

וצעד כפול ועוצר ,

ושוב לפנים ואחר לאחור

ואותו הצעד חוזר .

יד ימין מלפנים יאחזו הגברים ,

ויד שמאל מאחור כמנהג מלצרים.

הגברות – יד ימין אל הלב תקרב ,

ויד שמאל מרימה את שולי הזנב ,

ותמיד כטווס מהודר ומיוחס ,

בלא להשפיל המבט

אל מנעל או מכנס .

.

הגליארד הוא מחול עליז '

קופצני , שובב , זריז ,

גם הוא בימי הרנסאנס נרקד

אחרי מחול הפאוואן המכובד.

בו שלושה צעדים של ריצה ,

ואחריהם דילוג וקפיצה .

מי , קפיצתו בדילוג שלובה ,

ומי בתנועת מספריים שובבה .

היה במקורו ריקוד של חיזור

עם כובע מוסר כרמז ברור .

אף שימש כהתעמלות בוקר

לאליזבט המלכה ,

למען תהיה עליזה ,

בריאה וחזקה .

.

האלמאנד הוא ריקוד הפתיחה .

צעדיו נרקדים בשלווה מתוחה .

נפתח בצעדי הליכה מאיטה

עם זרוע פתוחה , קוראת , מפתה .

גב אל גב נלכסן המבט ,

ואחר שוב נפנה ונצעד אט לאט .

הספירה היא איטית מאוד " על ארבע "

החלוקה הקצבית הפנימית מרובה .

זהו ריקוד מרמז , אך מרוחק .

לעיתים מגרה , אך תמיד מאופק .

קוראנט

.

הקוראנט הוא ריקוד של ריצה מהירה

במשקל משולש עם קדמה  קצרצרה .

המבנה דו – חלקי בסדר נאות

א' א' ב' ב' כמו בכל המחולות .

מוצאו מצרפת בכפרי איכרים

הוא עלה לגדולה בארמונות מפוארים .

"קוריר" הוא לרוץ . ואכן כאן רצים

בקווי אלכסון , מדלגים ומקפצים .

.

הסרבאנד הוא מחול די אכזוטי ,בצעד רחב עם רמז אירוטי .

מוצאו מאמריקה או מספרד ,

ברחובות ובחוצות הערים הוא נרקד .

אך מיד נאסר ע"י הכנסיה ,

ביד חזקה ובזרוע נטויה .

בו צעד דילוג וכפיפה עמוקה ,

עם דגש על פעמה שניה חזקה .

יד אחת מורמה , השניה נמוכה ,

בזרימה איטית יחליפו תנוחה .

המשקל משולש , התנועות איטיות ,

רחבות , קרובות , וחושניות .

הבורה בא מלשון "בוריר" – לעופף .ואכן הוא ריקוד קופצני ומרחף .

בו שלושה צעדי דילוג באלכסון ,

ושלוש רקיעות ומחיאות בששון .

הגברים – רוקעים , הגברות – מוחאות,

ובהיפוך הכיוון באותן התנועות .

עתה יד ימין לימין נושיטה

ולאחור את כפות הרגליים נבעיטה ,

ונסיימה בצעד של פולקה זריז ,

אכן זה ריקוד קופצני ועליז .

.

המנואט הוא מחול מעודן

במשקל משולש ובצעד קטן .

הוא נרקד בהבעת כבוד מאופקת ,

חגיגית , חיננית , ומעט מרוחקת .

בו שלושה צעדים של טפיפה

ואחריהם הרכנה וכפיפה .

כפות הידים נוגעות בריפרוף ,

הראש קצת מוטה , בברך כיפוף .

אז עולות הגברות על קצות האצבעות ,

ואילו הגברים במנוחה נשארים .

אחר יד ביד מחליפים מקומות

ועמם מחליפים מחמאות תמימות .

אז ישלח הבחור את הגברת קדימה

וחיש לקראתה פעמיו ישימה .

ושוב בדרך סימטרית נחזור

ובסדרת הצעדים הראשונה נגמור .

זהו מחול אצילי ומנומס .

רקדוהו בחן גם רוזן גם דוכס ,

בתקופה הקלסית ובעקר בבארוק

בנשפי החצר הוא היה לחם חוק .

הגאבוט נקרא על שמו של מחוז

במזרח צפון צרפת , כך השם ירמוז .

לצעדיו יש סדרה קבועה :

שתי קפיצות ודילוג ברקיעה .

הוא מחול אכרים שעלה לגדולה

לבדר ולשעשע את בני האצולה .

משני חלקים הריקוד בנוי ,

החוזרים כל אחד ללא שינוי.

מרובע המשקל וחצוי בקצותיים

שלוש ארבע אחת שתיים

גם מותר להושיב את הגברת על ברך .

בעולם החיזור זו תחילתה של דרך .

הוא מהיר ותוסס בצעדים של ריצות ,

המשקל הוא זוגי ומורכב במובהק.  ,

כשכל פעמה לשלוש תחולק  –

.
תריסר שמיניות ,או שש-עשריות ,

.
 עם קדמה קצרצרה וסימן חזרה ,

המבנה דו – חלקי ,

המרקם רב – קולי ,

מין "פוגאטו" פורח ,

דוהר וקולח ,

סוער וקודח ,

או קליל ושמח .

לפעמים בהמשך

הנושא מתהפך ,

אך עדיין גועש

הוא נסער ורוגש

וברצף קפיצות עליצות צוהלות

הוא מביא לסיום את סדרת המחולות .